קיבוץ גלויות 91
!סגורים לרגל שיפוצים. נעדכן כשנשוב
תערוכה
קוד עיצוב, אוגוסט 2021
צילומים של רחוב קיבוץ גלויות, שכונת ואדי סאליב, חיפה
מקסים נסטרוב
על התערוכה
הרעיון להקים תערוכה על רחוב קיבוץ גלויות עלה לאחר פתיחת הגלריה בקיבוץ גלויות 91 בחיפה. אנשים שביקרו במקום סיפרו בהתרגשות על ילדותם ברחוב, על המוסדות שהיו, על חיי השכנות הטובים ועל החוויה המיוחדת שחוו בשכונה. סיפורים רבים היו גם על ההיסטוריה של מבנה זה, בקיבוץ גלויות 91. הסיפורים האישיים היו מרגשים ועלה לי הרעיון לקבץ את הסיפורים ולהציג אותם בגלריה. החלטתי שלא להתייחס לאירועים היסטוריים אלא להתמקד בסיפורים אישיים, בחיי החברה ובקהילה המקומית.
מקסים הוא עולה חדש מרוסיה שהיגיע ארצה בזמן הקורונה ומתגורר בשכונת ואדי סאליב. הכרתי את מקסים כשעבד כשוטף כלים כאן, בבית הקפה של הגלריה. משיחותי עם מקסים גיליתי שהוא היה צלם ברוסיה. התרשמתי מאד מהצילומים שהיו אומנותיים וטופלו בצורה אישית ומקורית והחלטתי להציע לו להציג תערוכת צילומים בגלריה. בהתחלה, חשבנו להציג את העבודות הנהדרות שצילם ברוסיה, אולם בעקבות הסיפורים המרגשים של המבקרים, ההתרפקות על העבר ותחושת הנוסטלגיה שמעוררת הגלריה, החלטנו להציג תערוכה חדשה – צילומים של רחוב קיבוץ גלויות.
כך יצאנו מקסים ואני לפרויקט משותף - מסע שבמהלכו מקסים מצלם ואני מכוונת ומחפשת את הסיפורים.
ענת הר-גיל, אוצרת
תודה מיוחדת לוליד כרכבי ולעדי רויטנברג על תרומתם לתערוכה, במידע היסטורי ובתמונות מן העבר.
סיפורי בתים
קיבוץ גלויות 1
ברח' קיבוץ גלויות 1 נמצא מסגד “אל איסתיקלאל” (העצמאות).
המסגד הוקם בשנת 1926 והיה אחד מארבעת המסגדים ששירתו את התושבים המוסלמים ברחבי העיר לפני קום המדינה. במסגד נמצאים גם בית הדין השרעי והנהלת הווקף, המשרתים עד היום את תושביהם המוסלמים של חיפה.
היכל התפילה של המסגד ממוקם בקומה השניה בה ממוקמות גם מספר דירות. קומת הקרקע משמשת למסחר ופועלים בה חנויות, בתי מלאכה וגם החומוסיה המפורסמת אבו-מרון.
בסמוך למסגד שוכן שוק הפשפים ההומה והפעיל של חיפה.
הצילום : מאוסף ירי רימון (שנות ה- 20 לערך)
קיבוץ גלויות 23
בשנת 1948 עלו יוכבד ויונק לישראל ופתחו ברח’ קיבוץ גלויות 23 חנות גלידה שנקראה "קפה גלידה הקוטב". במקום מכרו ארטיק עם שני מקלות, גלידה ורודה, סודה ולימונדה ואנשים מרחבי השכונה היו מגיעים עם סירים כדי למלאם בגלידה.
את החנות הצמודה לחנות הגלידות, השכיר יונק לעולים חדשים שהיגיעו מרומניה ושהחלו להפעיל בה גריל בשר. כשראה יונק כי הביקוש לבשר עולה וכי קמו חברות חדשות וגדולות ליצור גלידה שהביאו לחיסולם של המפעלים הקטנים, הוא החליט להסב את המקום למסעדה בצביון רומני. עד לשנת 1985 בה נפטר מהתקף לב, הפעיל יונק את המסעדה ואף המשיך לייצר בה גלידה בכמויות קטנות.
לאחר מותו, לקח אריה לויתן - חתנו - את האחראיות לניהול המקום והמסעדה פועלת עד היום. על אף שבמקום כבר לא מייצרים גלידה, נשאר למסעדה השם המיוחד "קפה גלידה יונק". האוכל המצויין, המסורת וסיפורה המיוחד של המסעדה הפכו אותה לשם דבר בנוף המסעדות ומבקרים מכל רחבי הארץ מגיעים לחיפה במיוחד בכדי להנות מהאוכל הרומני המיוחד המוגש במסעדה.
בצילום : שלט של המסעדה משנת 1984
(באדיבות מסעדת יונק. הצילום תלוי על קיר במסעדה).
קיבוץ גלויות 27
קולנוע "הדר" המיתולוגי ממוקם ברח’ קיבוץ גלויות 27. בית הקולנוע שנקרא “אל נאסר" (הנצחון) נבנה בשנת 1946 בסגנון האדריכלות "הבינלאומי" והכיל 700 מושבים.
השם "קולנוע הדר" ניתן לו לאחר קום המדינה.
בית הקולנוע היה גולת הכותרת של הרחוב ושימש כמרכז התרבותי והחברתי של שבי העיר התחתית. המקום היה פעיל מאד והוקרנו בו סרטים בערבית, בטורקית ובהודית.
בשנות השישים נסגר בית הקולנוע והפך למועדון חשפנות עד שננטש סופית לפני כ-15 שנים.
בצילום : רח’ קיבוץ גלויות. ברקע קולנוע הדר.
(צלם לא ידוע. שנת צילום לא ידועה.)
קיבוץ גלויות 42
בית הקליה פלקון נפתח בקיבוץ גלויות 42 בשנת 1954. החנות ממוקמת בקומת הקרקע המסחרית של מבנה מגורים מפואר. בעבר היה בבניין בית מרקחת אשר היה שייך למשפחה יהודית בולגרית בשם "משיח".
יצחק פלקון ירש את העסק מאביו, שעוד בטורקיה קלה אגוזים וצנוברים וכיום הוא מעסיק גם את ילדיו. לפני מספר שנים שי פלקון, דור שלישי למשפחה, החליט לשפץ את החנות המשפחתית.
במהלך העבודות התגלה ציור קיר ענק, שאורכו 1.40 מטרים ורוחבו 4.80 מטרים, המתאר זירת קרבות. עבודות השחזור והמחקר של הציור עדיין בעיצומן.
בית הקליה שהתחיל כחנות שכונתית, התפתח במרוצת השנים למפעל בוטיק מוביל בתחומו. כיום, בית הקליה מתהדר בקליית פיצוחים מסורתית שהשתמרה קרוב ל- 70 שנים.
בצילום : רח’ קיבוץ גלויות. מצד שמאל בניין פלקון.
(צלם לא ידוע. שנת צילום לא ידועה.)
קיבוץ גלויות 91
בחלקו האחורי של הבניין ברח’ קיבוץ גלויות 91, גרו בשנת 1948 ציפי ואברהם פריד. ביתם זוכרת שכאשר מלאו לה 3 שנים נולד אחיה. האמבולנס איחר להגיע ואחיה נולד ממש על קצה גרם מדרגות הבניין. במקום בו נמצאת היום בגלריה הגדולה הייתה חצר ללא גג ובפינה בפינה
השמאלית של החצר, היה בור סופג ששימש כשירותים.
בשנות החמישים, בקומה הראשונה, בחזית מצד שמאל, היתה חנות לתיקון אופניים שנקראה “סמו". החנות הייתה שייכת לסבא של הקומיקאי והשחקן יובל סמו. מאוחר יותר, סמו הסבא פתח במקום חנות לקליית ומכירת פיצוחים. בתחילת שנות השמונים נמכרה החנות למוריס (משה), בן משפחה של סמו, אשר פתח במקום מפעל ליצור סירופים בשם “משקאות הגולן”. לסירופים היה ביקוש רב והם הופצו בחיפה וגם מחוצה לה. בסוף שנות התשעים מכר מוריס את המפעל ופתח במקום את “ארד חשמל” - חנות למכירת מוצרי ואביזרי חשמל. בשנת 2010 עברה החנות
למיקומה החדש ברח’ קיבוץ גלויות 100. בין השנים 2010 ועד 2017 היתה החנות סגורה.
בשנות החמישים, בחזית לרחוב במרכז המבנה, היה שרברב בשם משה אינסטלטור ובחנות הפונה לרחוב מימין היתה חנות לממכר תיקים. בנוסף לתיקים, החמיץ בעל החנות ירקות והיה מחלק ומוכר אותם לעוברים ושבים.
בשנת 1948 נחנך בקומה השניה בית כנסת בשם "יחיאל" של העדה המרוקאית ושהיה שייך למשפחת לסרי. בית הכנסת היה מהודר, היו בו ארון קודש, ספרי תורה ושלטים מפוארים משיש. בשנות השבעים לאחר פינוי רב התושבים לשיכונים, קנתה חברת עמידר את הקומה השניה ואטמה את הכניסה.
בשנות השבעים פעלה נגריה בצד האחורי של הבניין. הנגריה היתה שייכת ליצחק הלל והייתהפעילה שנת 2017.
בצילום : חזית קיבוץ גלויות 91 לפני השיפוץ.
בצילומים הקטנים : פינות וחדרים בבניין טרום השיפוץ.
קיבוץ גלויות 92
בין השנים 1948 ועד 1973 פעל ברח’ קיבוץ גלויות 92 בית החרושת לנקניק בשם "זיכלינסקי ושות'". בשל הביקוש יצרו בבית החרושת גם מוצרים מבשר חזיר. הדבר לא עמד בסתירה לעובדה שהבן שמואל זיכלינסקי, למד בבית ספר דתי ובבית המשפחה שמרו על כשרות. היחסים בין תושבי השכונה היו טובים והייתה אוירה של סובלנות וקבלה. מכשיר הטלפון היחיד בשכונה היה באטליז וגם שכנים דתיים היו נכנסים לאטליז כדי להתקשר.
בשנת 1973 נמכר בית החרושת לפנחס כהן. אשר המשיך לקיים במקום אטליז והמשיך גם למכור בשר חזיר. פנחס היה יהודי דתי ומידי יום לפני הכנסו לביתו, בו שמרו על כשרות, נהג לפשוט את בגדי העבודה “הטמאים” ולהשאירם בחוץ. קרה אסון ובנו הבכור של פנחס נהרג
בצבא בתאונת דרכים. פנחס חשב שהאסון קרה בגלל שהוא מכר בשר חזיר וסגר את המקום לאחר כשנה וחצי. מאז המקום סגור ונטוש.
בתמונה : שלט של בית החרושת זיכלינסקי לנקניק מתחילת שנות השישים. השלט נמצא עד היום במחסן של הבן שמואל זיכלינסקי.
קיבוץ גלויות 1
קיבוץ גלויות 101
“קפה ישראל”, בית הקפה המיתולוגי, היה קיים בפינת הרחובות קיבוץ גלויות וחטיבת גולני.
המבנה המרשים תוכנן בשנות השלושים ע"י האדריכל החיפאי הנודע משה גרשטל, שתכנן גם את מבנה שוק תלפיות. בקומת הקרקע של הבניין לצד בית הקפה פעל מסחר, הקומות העליונות שימשו למגורים ועל הגג נבנתה פרגולה היקפית.
דיירי השכונה, בעיקר הגברים נהגו לבלות מידי יום "בקפה ישראל", בו היגישו מלבד קפה גם משקאות חריפים.
כיום קיים במקום קייטרינג מגשי אירוח “eatit catering”.
הצילום : מהארכיון האדר' משה גרשטל.